מגן אברהם קכ״ב

מהדורה: מגן אברהם

1 פרי מגדים פתח ↗

מפסיק עמ״א בגמרא ברכות י״ז א׳ מר בריה דרבינא אלקי נצור יהיו לרצון וזה סמך למנהג שלנו אבל להמחבר צ״ל דאומר ב״פ יהיו לרצון ועפר״ח וברכות ט׳ ב׳ ודברי הנ״ץ לא זכיתי להבינם:

2 פרי מגדים פתח ↗

מקצר עמ״א מקצר ועולה היינו שיפסע ג״כ דאין חובה כו׳ כצ״ל בדל״ת ובאין שהות יאמר יהיו לרצון מיד וזה לסברת הרשב״א והיא סברת המחבר:

1 מפסיק גם כן. ול"ח כתב דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם וכ"כ הב"ח:

2 מקצר ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו אין חובה לומר תחנונים בכל פעם רשב"א ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה ד"מ:

1 חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

סעיף א' ערבית וכו' ואומר יעלה ויבוא וכו' נ"ב נשאלתי במי שאמר יעלה ויבוא בין שומע תפילה לרצה ובשעת רצה באמצע לא זכר ר"ח מה דינו אם צריך הוא לחזור ולהתפלל והשבתי הנה אם היה מזכיר גם באמצע עבודה קודם ותחזינה אף שזכרו גם בין שומע תפלה לרצה לא הוי צריך לחזור דלא מזיק בזה הפסק בין ברכה לברכה בין האמצעיות ובפרט בדבר השייך לאותו יום ובלא"ה דעת הט"ז דאם מזכיר שאר ימים בתפלה דאינו חוזר ואף להחולקים עליו בכה"ג דהוי חיובא דיומא עכשיו ודאי בכה"ג הפסק בין הפרקים אינו מזיק באמצע אך זה אם חזר וזכרו גם בעבודה ואין לנו רק חשש הפסק באמצע בזה כה"ג בין הברכות אין חשש הפסק באמצע בין ברכה לברכה אך אם לא זכרו בעבודה כלל נראה דודאי בשחרית ומנחה חוזר כדין אם לא זכר יעלה ויבוא כלל דניהו דהפסק לא הוי באמצע אך גם הזכרה לא הוי במקום הזה דמקומו הוי בעבודה ולא קודם לו ואינו דומה לאם סיים הברכה דיכול לומר יעלה ויבוא דהתם בסוף הברכה הוי כברכה אריכתא אבל קודם שהתחיל בעבודה ודאי אינו הזכרה בעבודה ולא יצא ויש סמך לזה ממ"ש המג"א סי' קכב לענין אם גמר ברכת רפאינו דא"י לו' ענינו דא"כ יצטרך לחזור ולו' רפאינו דצריך לאמרו על הסדר כן ה"נ צריך לומר על הסדר תחלה רצה ואחר כך יעלה ויבוא ולא להיפך כנלפענ"ד נכון וברור ודוק ואין פנאי להאריך בזה אולי יזכני ד' בזמן אחר לבאר יותר והדין דין אמת וא"צ בזה לאריכות:

מגן אברהם קכ״א » « מגן אברהם קכ״ג